פסק-דין בתיק ת"א 1918-02-11

1.         תביעה ותביעה שכנגד.

2.         בכתב התביעה עתרה התובעת - חברה העוסקת במכירת ושיווק בשר, לחייב את הנתבעת מס' 1 (להלן: " הנתבעת") - חברה שהפעילה בית מטבחיים, ואת הנתבע מס' 2 (להלן: " הנתבע") - מנהל הנתבעת ובעל מניותיה, לשלם לתובעת סך 117,350 ש"ח - יתרת חוב שנותרה הנתבעת חייבת לתובעת.

3.         בכתב התביעה שכנגד - עתרה הנתבעת לחייב את התובע לשלם לה סך 60,000 ש"ח המורכב מן הסכומים שלהלן: סך 56,000 ש"ח בגין חוב שנותרה התובעת חייבת לנתבעת בגין שירותים שהעניק בית המטבחיים אותו ניהלה הנתבעת, וסך 4,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

טענות התובעת

4.         בקצירת האומר, התובעת טוענת כי ביום 22.8.10, לאחר שהצדדים ניהלו יחסים מסחריים למשך כשנה, נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם, שצורף כנספח 2 לכתב התביעה המתוקן, לפיו הסכימו הצדדים שהתובעת תקבל במשך חודשיים מיום חתימת ההסכם, שירותי שחיטה בבית המטבחיים שניהלה הנתבעת בכפר ירכא, לפי כמות משוערת של  כ- 600 ראשי עגל וכ- 500 ראש כבש. עפ"י התובעת, הוסכם בינה לבין הנתבעת על תשלום סך 100,000 ש"ח ע"ח התמורה המגיעה לנתבעת, והסכום שולם בשני שיקים ע"ס 50,000 ש"ח כל אחד - שמשכה התובעת לפקודת הנתבעת במעמד חתימת ההסכם, כאשר זמן פירעונו של השיק הראשון הוא 15.9.10 וזמן פירעונו של השיק השני הוא 4.10.10 (העתקי השיקים צורפו כנספחים 3 ו- 4 לכתב התביעה).

5.         לטענת התובעת, כשבוע ימים לאחר חתימת ההסכם, התחוור לתובעת כי הרשויות הטילו  איסור על הנתבעת לתת שירותי שחיטה בבית המטבחיים שהיא מנהלת (סעיף 7 לכתב התביעה); לפיכך, לא קיבלה התובעת שירותים כלשהם עפ"י ההסכם, ולפיכך, הושגה בין התובעת לבין הנתבעת הסכמה, לפיה לא תגיש הנתבעת את השיקים לפירעון ותינתן לה שהות בת חודש ימים להשיג האישור שיאפשר לה המשך עבודה בבית המטבחיים (סעיף 9 לכתב התביעה); בהתאם להסכמה זו נשלח לנתבעת מכתב המתעד הסכמה זו (סעיף 10 ונספח 7 לכתב התביעה).

6.         עוד מוסיפה התובעת, כי בניגוד למוסכם בין הצדדים הוגשו השיקים לפירעון ואף נפרעו - והנתבעת סירבה להשיב את הסכומים לידי התובעת.

7.         לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לידיה סך 100,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית; כן טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה סך 5,650 ש"ח בגין כננת שרכשה התובעת ונותרה בבית המטבחיים; סך 3,700 ש"ח סכום ששילמה התובעת לאחיו של הנתבע בגין שכר עבודה בו היתה הנתבעת אמורה לשאת; וסך 8,000 ש"ח - "בגין שווי בשר שניטל ע"י הנתבעים או מי מטעמם מבית המטבחיים" (ראו סעיף 27 לכתב התביעה).

8.         באשר לעילת התביעה כנגד הנתבע, טוענת התובעת כי הנתבע הוא מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת, שעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית "כדי להונות את התובעת ויתר נושיהם של הנתבעת והנתבע" (סעיף 17 לכתב התביעה); כי הנתבע הצהיר בפני בית המשפט הצהרות סותרות וכוזבות טרם תיקון כתב התביעה (סעיף 18 לכתב התביעה). התובעת טוענת עוד, כי הנתבע נטל את השיקים לידיו "תוך ידיעה ברורה כי הנתבעת לא תוכל לקיים את התחייבויותיה כלפי התובעת" (סעיף 20 לכתב התביעה).

9.         לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בסכום התביעה ע"י הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין הנתבעת.

טענות הנתבעים בהגנה ובתביעת הנתבעת שכנגד

10.        הנתבעים כופרים בטענות התובעת. הנתבעים אינם חולקים על קבלת סך 100,000 ש"ח ששולמו באמצעות שני שיקים; אולם הנתבע טוען, כי סכום זה אינו מקדמה, כי אם פירעון חוב התובעת כלפי הנתבעת בגין הכשרת בשר - כמפורט בחשבונית מס' 069 מיום 10.8.10 ע"ס 148,944 ש"ח (ראו נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).

11.        לטענת הנתבעים, ההסכם לביצוע עבודות שחיטה, אשר כלל סעיף לתשלום מקדמה ע"ס 100,000 ש"ח מעולם לא נכנס לתוקף והעתק ההסכם שצורף לכתב התביעה נושא הוא חתימה מזויפת (סעיף 7 לכתב ההגנה).

12.        עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבעת ביצעה עבור התובעת שירותי כשרות והוציאה חשבונית מס' 069 הנ"ל ע"ס 148,944 ש"ח, כאשר מן הסכום הנ"ל נפרע סך 100,000 ש"ח ששולם בשני השיקים ע"ס 50,000 ש"ח כל אחד, ולפיכך נותרה התובעת חייבת לנתבעת סך 48,944 ש"ח (סעיף 10 לכתב התביעה שכנגד) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מגיע הסכום כדי 56,000 ש"ח (ראו הודעת ב"כ הנתבעים בעמוד 15 שורות 11-12 לפרוטוקול).

13.        כאמור, הנתבעת שהעמידה תביעתה ע"ס 60,000 ש"ח - כאשר היא תובעת סך 56,000 ש"ח בגין יתרת החוב עבור שירותי ההכשרה,  ועוד סך 4,000 ש"ח בגין עוגמת נפש (סעיפים 17-18 לכתב התביעה שכנגד).

14.        באשר לטענת התובעת להרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין הנתבעים, טוענים הם, שאין כל עילה להרמת המסך. הנתבעים טוענים, כי הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת וכי הנתבעת לא קרסה, כטענת התובעת. הנתבעים טוענים כי לא הוכח כל פסול בהתנהגות הנתבע, שלא קיבל כסף לכיסו הפרטי, והוא לא ניצל את אישיותה המשפטית של החברה - הנתבעת. הנתבע אף כפר בטענות התובעת כי ידע בעת קבלת השיקים לידיו, כי הנתבעת לא יכולה לקיים את התחייבותה.

טענות התובעת בכתב ההגנה שכנגד

15.        התובעת חוזרת על טענותיה בכתב התביעה, ומוסיפה כי מעולם לא קיבלה שירותי הכשרת בשר מבית המטבחיים שניהלה הנתבעת, וכי התובעת הכשירה את הבשר באמצעות משגיחי כשרות מטעמה.

16.        לפיכך, התובעת טוענת כי חשבונית מס' 069 היא חשבונית פיקטיבית שמעולם לא התקבלה בידי התובעת או בידי מי מטעמה (סעיף 6 לכתב ההגנה שכנגד). התובעת חוזרת וטוענת, כי סך 100,000 ש"ח שולמו ע"ח עבודות שחיטה ולא לפירעון חוב, מאחר והחוב הנטען אינו קיים.